החלטה בתיק רע"א 4040/11

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה של המבקשת לתיקון כתב תביעה ולצירוף נתבעים.

2.        על הרקע להליכים עמדתי כבר במסגרת מספר החלטות בהן דחיתי בקשות רשות ערעור קודמות שהגישה המבקשת (רע"א 5882/10; 489/11). לצורך הבקשה שלפניי אפרט את עיקרי הדברים: המבקשת העניקה שירות משפטי למשיבה 1 בגין מה שזכה לכינוי "תביעת הכנסת". במסגרת שירות זה ולאחר התכתבויות שאין צריך לפרטן חתם ביום 15.3.2005 סמנכ"ל המשיבה 1 על התחייבות בדבר תשלום שכר טרחה (להלן: הסכם שכר הטרחה). על פי הסכם שכר הטרחה עבור הטיפול המשפטי שבוצע ייחתם הסכם נוסף בו יועבר לטיפולה של המבקשת לווי משפטי לפרוייקט מקרקעין מסויים (להלן: פרוייקט החרש). ההסכם הנוסף צורף להסכם שכר הטרחה ונחתם גם הוא באותו היום על ידי סמנכ"ל המשיבה 1 (להלן: הסכם פרוייקט החרש). יחסי הצדדים עלו על שרטון והמבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי כתב תביעה נגד המשיבות 2-1 (להלן: כתב התביעה המקורי). בכתב התביעה המקורי פירטה המבקשת כי הסכם שכר הטרחה והסכם פרוייקט החרש הם שני הסכמים נפרדים אך כי שניהם נחתמו ביום 15.3.2005. המבקשת טענה כי הסכם פרוייקט החרש נחתם בינה לבין המשיבה 1 הגם שהמקרקעין רשומים בפועל על שם המשיבה 2 אלא שלטענתה נקבע בהסכם כי הוא יחול גם על כל חברה קשורה כפי המשיבה 2 שהיא חברה אחות של המשיבה 1. המבקשת הוסיפה כי ככל הנדרש יש להרים מסך בנסיבות העניין. המבקשת פירטה כיצד המשיבה 1 התכחשה לשני ההסכמים בטענות שונות לרבות טענה שההסכמים לא נחתמו על ידי מורשה חתימה כנדרש אך הבהירה כי "התובענה דנא ובקשה זו מוגשות בקשר לשכר הטרחה המגיע בקשר עם [הסכם פרוייקט החרש]. התובעת שומרת על מלוא זכויותיה בקשר עם שאר הסכמות הצדדים" ובהמשך כתב התביעה המקורי שב והובהר כי "[התיק דנן] עוסק בפרוייקט החרש והזכאות בקשר אליו בלבד". ואכן, הסעדים שנתבקשו בכתב התביעה המקורי עניינם אך ורק הסכם פרוייקט החרש שיינתנו נגד "קבוצת אנגל לרבות ו/או למצער הנתבעות 1 ו/או 2".

3.        המשיבות הגישו כתב הגנה והמבקשת הגישה כתב תשובה. כתב התשובה נמחק והוסכם כי תוגש בקשה לתיקון כתב התביעה. בבקשה לתיקון כתב תביעה נטען, בין היתר, כי יש להוסיף כנתבעים את מי שהיה בזמנו סמנכ"ל המשיבה 1 אשר חתם על ההסכמים. זאת מאחר שלטענת המבקשת אם יתקבלו טענות ההגנה לפיהן ההסכמים לא נחתמו על ידי מורשה חתימה כנדרש - יחוב בהם הסמנכ"ל לשעבר בעצמו. כמו כן ביקשה המבקשת לצרף נתבע נוסף שהיה בעל השליטה בכל קבוצת אנגל וזאת נוכח הטענה למצגים שהוצגו למבקשת לפיהם כל חברות הקבוצה מקיימות למעשה שותפות ולכן חתימה של אחת החברות מחייבת את האחרת. בנוסף, אל מול טענות ההגנה נגד שני ההסכמים ביקשה המבקשת לפרט את הרקע לחתימתם הכולל הסכמי שכר טרחה קודמים משנים עברו.

4.        בכתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה לתיקון כתב התביעה מופיעים שני הנתבעים הנוספים כנתבעים "למען הזהירות". לגבי נתבעים אלה נטען, למשל, כי יש "לשקול את היקף אחריותו" של סמנכ"ל המשיבה 1 לשעבר אם יתקבלו טענות ההגנה לפיהן הוא לא היה מוסמך לחתום על ההסכמים. כמו כן נטען כי מדובר בבעל דין דרוש כאמור בתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). בכתב התביעה המתוקן פורטו גם הטענות בדבר קיום שותפות בין חברות קבוצת אנגל תוך הפנייה לסעיפי חוק בפקודת השותפויות והאפשרות להרמת מסך. כן נטענו טענות נוספות בדבר השתק, מצגים ועוד. בנוסף לכך, ולעניין זה עוד אשוב, נטען לפתע בכתב התביעה המתוקן כי עניינה של התביעה הוא בהסכם שכר הטרחה המהווה למעשה "שני הסכמים שהם חלק ממערכת הסכמים אחת" וכי הסכם פרוייקט החרש מהווה "נספח" להסכם שכר הטרחה. כמו כן נטען בכתב התביעה כי המשיבות מושתקות מלטעון נגד תוקף הסכם שכר הטרחה "ו/או איזה מחלקיו". הסעדים שנתבקשו בכתב התביעה המתוקן גם הם עסקו לפתע בשני ההסכמים ובלשון המבקשת בכתב התביעה המתוקן ב"[הסכם שכר הטרחה] (לרבות הסכם החרש הכלול בו)". 

5.        בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה. בית המשפט עמד על כך שעל פי הפסיקה המגמה בתיקון כתבי טענות היא אומנם "ליברלית" אך "עדיין יש לזכור כי תיקון כתב טענות - כשמו כן הוא, תיקון, להבדיל מהגשת יצירה חדשה". בענייננו, כך קבע בית המשפט, אין מדובר בכתב טענות מתוקן אלא ב"כתב תביעה חדש ושונה לחלוטין מקודמו, ואף אינו מתיישב עם טענות שנטענו על ידי התובעת בכתב התביעה המקורי". בית המשפט הוסיף כי "בפנינו כתב תביעה חדש לחלוטין השונה מקודמו בתכלית השינוי, באופן החורג לחלוטין מן התכלית העומדת ביסודה של האפשרות להתיר לבעל דין לתקן את כתב הטענות שהוגש על ידו". בהקשר זה קבע בית המשפט כי "בכתב התביעה המתוקן נוספו עילות למכביר וביניהן מצגי שווא, מצגים אישיים, השתק, מניעות, שינוי מצבה של התובעת לרעה, אשרור, הרמת מסך וכו'". מאחר שכתב התביעה המתוקן מפרט גם הסכמות משנים עברו קבע בית המשפט כי יהיה בכך כדי למנוע מן הנתבעות להעלות טענת התיישנות כך שגם מן הטעם הזה אין להתיר את התיקון. בית המשפט פירט את שלל ההליכים שניהלה המבקשת נגד המשיבות וקבע כי "מתקבל רושם בלתי נמנע כי התובעת מבקשת להתיש את הנתבעות" וכי גם מבחינת הכבדה על הנתבעות אין מקום לאפשר בשלב זה "לשבור את הכלים, להתעלם מכל שאירע עד כה ולהתחיל את ההליך מבראשית על דרך הגשת כתב תביעה מתוקן, חדש ושונה מקודמו, אם ביחס לתוכנו ואם ביחס לזהות נתבעיו".

6.        על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי ולאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה החלטתי לדחות את הבקשה. כידוע ה"כלל הוא, כי תחום סדר הדין, ובכלל זה סוגיית תיקון כתב טענות, נתון לשיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית שבפניה מתנהל המשפט. בית המשפט לערעורים יתערב בשיקול דעת זה רק לעתים נדירות, מקום שנמצאה חריגה קיצונית מתחום שיקול הדעת הסביר" (רע"א 5996/06 טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ, פסקה 5 (טרם פורסם, 10.8.2006)). המקרה שלפנינו אינו מצדיק חריגה מכלל זה משלא נמצאה כל חריגה קיצונית מתחום שיקול הדעת הסביר של בית המשפט המחוזי.

7.        אכן, מוכנה אני להניח כי בית המשפט לא דייק כאשר קבע כי בכתב התביעה המתוקן נוספו עילות למכביר כמו למשל מצגים כאלה ואחרים והרמת מסך שהרי טענות שכאלה נכללו ולו בחלקן בכתב התביעה המקורי (ראו, למשל, סעיפים 7.3 ו- 8 לכתב התביעה המקורי). כמו כן צודקת המבקשת בטענתה כי כבר בכתב התביעה המקורי דובר על "קבוצת אנגל" (ראו, למשל, סעיף 15.1 לכתב התביעה המקורי). בנוסף, מוכנה אני להניח כי אם הובא טיעון עובדתי מתאים כפי שטוענת המבקשת הרי שאין לזקוף כנגדה את העובדה שלא כללה בכתב התביעה המקורי (אך כן כללה בכתב התביעה המתוקן) את סעיפי החוק מתוך פקודת השותפויות. זאת מאחר שממילא אין בעל דין מנוע מלהסתמך על הוראת דין רק מחמת שלא הביא אותה בכתב טענותיו (ראו תקנה 74(ב) לתקנות; כן ראו והשוו ע"א 6064/93 מימסב חברה למילוי מיכלי סודה ביתיים בע"מ נ' סודהגל בע"מ, פ"ד נ(3) 35, 44 (1996)). ואולם, עדיין עומדת לדעתי בעינה קביעת בית המשפט כי "בפנינו כתב תביעה חדש לחלוטין השונה מקודמו בתכלית השינוי, באופן החורג לחלוטין מן התכלית העומדת ביסודה של האפשרות להתיר לבעל דין לתקן את כתב הטענות שהוגש על ידו". בעניין זה די בכך שבעוד בכתב התביעה המקורי הפרידה המבקשת באופן מפורש בין שני ההסכמים וטענה כי עניינה של התביעה הוא רק אחד מן ההסכמים הרי כעת בכתב התביעה המתוקן אין מדובר עוד בשני הסכמים נפרדים שרק אחד מהם הוא מעניינה של התביעה אלא בהסכם ו"נספח" לו, הסכם והסכם נוסף "הכלול בו" שבשניהם עוסקת התביעה. ודוק: לא רק שהתביעה עוסקת לפתע בשני ההסכמים אלא שאף בחלק של הסעדים מבקשת לפתע המבקשת סעדים שעניינם שני ההסכמים. אין מדובר אפוא בתיקון שנועד לאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין כמאמר תקנה 92 לתקנות אלא בהצגתן של שאלות חדשות שכלל אינן חלק מהמחלוקת.

8.        זאת ועוד: בכתב התביעה המקורי נטען כזכור מפורשות כי "התובעת שומרת על מלוא זכויותיה בקשר עם שאר הסכמות הצדדים" וכי המחלוקות לגבי הסכם שכר הטרחה "אינן רלוונטיות לתיק דנן העוסק בפרוייקט החרש והזכאות בקשר אליו בלבד". משהצהירה כך המבקשת בכתב התביעה המקורי אין מקום לאפשר לה כעת להפוך את התביעה לתביעה אחרת לחלוטין בפרט לא לאחר כל ההליכים שהתנהלו סביב כתב התביעה המקורי. גם למשיבה כידוע יש זכויות והחלטתו של בית המשפט המחוזי להתחשב גם באלו ולא לאפשר "להתעלם מכל שאירע עד כה ולהתחיל את ההליך מבראשית" אינה חורגת מתחום שיקול דעתו של בית המשפט באופן שמצדיק התערבות.

9.        באשר לצירוף משיבים לתביעה: יש לזכור כי בעניין זה לא הוגשה בקשה נפרדת אלא הדברים "שורבבו" לתוך הבקשה לתיקון כתב תביעה. טענת המבקשת הייתה כי טענות ההגנה לפיהן ההסכמים לא נחתמו על ידי מורשה חתימה כנדרש הן טענות מסוג הודאה והדחה וכי ייתכן שבסופו של דבר מי שיחוב בהסכם הוא, למשל, מי שהיה סמנכ"ל המשיבה 1 וחתם על ההסכמים. ואולם, מסתבר כי עוד בטרם הוגש כתב התביעה המקורי העלו המשיבות בהתכתבויות עם המבקשת טענות אלה בדיוק ולכן ניתן היה לכלול את כל הנדרש כבר בכתב התביעה המקורי. המבקשת לא הציגה כל הסבר מדוע הדבר לא נעשה כבר אז. גם לכך יש ליתן משקל (ראו והשוו רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' אלינובק, פסקאות 12-11 (טרם פורסם, 11.5.2011)). יתר על כן, המשיבות טענו עוד בתשובתן לבקשת התיקון בבית המשפט המחוזי כי כתב התביעה המתוקן אינו מפרט את היסודות הנדרשים כדי להצדיק חיוב אישי של נושאי משרה ולכן ממילא אין לצרף את הנתבעים הנוספים באופן שיכביד על בירור התביעה. בעניין זה לא מצאתי בטענות המבקשת תשובה של ממש. מכל מקום, העיקר הוא כי המבקשת עצמה טוענת כי היא יכולה להגיש תובענה נפרדת. גם המשיבות עמדו על אפשרות זו בתגובתן (ראו סעיף 71 לתגובה). נוכח עמדת המבקשת בעניין האפשרות להגיש תביעה נפרדת ברי כי לא נגרם לה כל עיוות דין ולכן אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בהקשר זה ניתן לפנות להלכה שנקבעה ב- רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206 (להלן: עניין סאן).

           בעניין סאן נדחתה בבית משפט זה בהרכב שלושה בקשת רשות ערעור על החלטה שלא להתיר תיקון כתב תביעה שהייתה כרוכה גם כן בסוגייה של צירוף צד. בית המשפט קבע בעניין סאן כי התערבות בהחלטות שכאלו תיעשה רק באותם מקרים חריגים "בהם ההחלטה שמערערים עליה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות-דין" (שם, בעמ' 211 ב). בית המשפט הוסיף וקבע שם כי לא נגרם עיוות דין כאשר "ההחלטה אינה שוללת מהמערערת 1 את יומה בבית המשפט. תוצאתה היחידה היא, שעליה להגיש תביעה נפרדת [...]. ייתכן שהדבר גרם לה להוצאות נוספות, אך בכך בלבד אין כדי להוות עיוות-דין המצדיק התערבות" (שם, בעמ' 211 ה-ו). והנה, גם בענייננו נוכח עמדת המבקשת כי ביכולתה להגיש תביעה נפרדת, לא ניתן לומר כי נשלל ממנה יומה בבית המשפט באופן המצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

           ועוד מעניין סאן: באותה פרשה דובר כאמור בבקשה לתיקון כתב תביעה ובאפשרות צירוף צד. על כן, בית המשפט בוחן שם את אפשרות התיקון גם דרך הפריזמה של הוספת צד דרוש כאמור בתקנה 24 לתקנות, בדיוק כפי שטענה כזכור המבקשת בכתב התביעה המתוקן. בית המשפט בעניין סאן עומד על כך שהמבחן בהקשר זה הוא מבחן "השאלות הכרוכות בתובענה":

"כך המצב גם אם בוחנים את הסוגיה על פי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, כפי שעשה השופט המלומד. אף כאן מן ההכרח הוא שיהיה מדובר בשאלות 'הכרוכות בתובענה' כדי להצדיק את הפעלתה, ובענייננו אין המדובר בשאלות כאלה. אומר על כך זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 181:

'... הטעם לכך הוא כי "השאלות הכרוכות בתובענה" פירושן, הפלוגתאות העולות מן התביעה כמו שהוגשו ("בתובענה"), ולא הפלוגתאות מתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגישה. אם יאבה התובע, יתבע את לוי בתביעה אחרת, ולכך, כמובן, הוא רשאי'.

בענייננו, לא ניתן בשום פנים לומר, כי השאלות העולות בתביעה הנוספת הינן פלוגתאות העולות מן התביעה המקורית, ולפיכך מקומן, להשקפתי, בתביעה נפרדת". (שם, בעמ' 212).

           דברים אלה יפים לענייננו שהרי הטענות נגד הנתבעים הנוספים לא נכללו בכתב התביעה המקורי למרות שהמבקשת ידעה היטב כי המשיבות טוענות להיעדר חתימה של מורשה חתימה כנדרש. אין מדובר אפוא בשאלות הכרוכות בתובענה אלא אולי כפי שצוטט לעיל ב"פלוגתאות מתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגישה". כאמור, לשיטת המבקשת היא הרי יכולה להגיש תביעה נפרדת כך שמכל מקום לא נגרם לה כל עיוות דין ולא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי גם לא בעניין צירוף נתבעים.

10.      יצויין, כי המשיבות הפנו בתשובה מטעמן לכך שלגבי המשיבה 1 ישנו הסדר נושים שאושר בבית משפט המחוזי במסגרת הליך אחר וכי המבקשת שהיא צד גם להליכים שם הגישה לבית משפט זה ערעור על אישור הסדר הנושים (ע"א 5537/11). המשיבות טענו כי באותו ערעור ביקשה המבקשת "איחוד דיון" עם ההליכים שלפניי וכי הן מתנגדות לאיחוד דיון כאמור מאחר שמדובר בסוגיות שונות לחלוטין. המבקשת לא הגישה בקשה מקבילה לאיחוד דיון גם בתיק שלפניי כך שממילא אין לי צורך לדון בבקשה זו.

11.      בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקשת תשלם למשיבות שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"ח באב התשע"א (28.8.2011).